הורות גדילה התפתחות

בעוד מספר ימים עולה האחיין שלי לכתה א' יחד עם אלפי ילדים ברחבי הארץ. 

זכורה לי ההתרגשות של היום הראשון כשליוויתי את ילדי לכתה א', עם הילקוט החדש על הגב. "היכנס ברגל ימין" אמרתי לו, אוחזת במצלמה ומנציחה את הרגע הנפלא הזה.

רציתי לאחוז ברגע הזה, המיוחד, ליהנות ממנו עוד קצת.

הקטנצ'יק מתחיל במסלול ארוך  של לימודים, הכנת שיעורי בית, מטלות, היכרות עם ילדים חדשים, תחרות, לוויתי אותו כשבלבי תפילה להצלחתו.

עם כל ההתרגשות והשמחה ליוו אותי מחשבות על אופי הלימוד שיהיה מנת חלקו:

האם תהיה לו מורה בעלת שעור קומה, שבהמשך יוכל להביט לאחור ולומר : "אותך אני זוכר"!

האם המורה שלו תדע להעריך אותו כפי שהוא ?

האם היא תדע כמה אני אוהבת אותו ומכבדת אותו כמבוגר לעתיד  ותתייחס אליו גם היא באהבה ובכבוד ?

האם בית הספר ידע לפתח בו את היצירתיות ?

האם בית הספר יגרום לו לאהוב את רכישת הידע ?

האם ילמד ללמוד, להיות אדם ?

היום כשהצעיר מסיים את התיכון אני יכולה להביט אחורה  ולאפיין את הגישה שלי כהורה לתלמיד בבית הספר:

להיות קשובה אליו בסוף היום, להתבונן בהבעה על פניו ולדעת איך היה היום שלו.

לסמוך עליו בהכנת שעורי הבית, ולאפשר לו לקחת אחריות עליהם.

לכבד את הבחירות שלו בנושא לימודים, גם אם הוא בוחר ביום מסוים  להשאר בבית.

לתמוך בו בקונפליקטים  מול סמכות, באופן לא שיפוטי.

ללמד אותו לראות גם את הצד של האחר בקונפליקט.

לחזק אותו במקומות החזקים שלו, לחבק לעודד לאהוב, להיות שם בשבילו.

להתייחס אליו כאל מבוגר לעתיד שיש לכבד, אישיות.

בקרו גם בבלוג שלי "אימון NLP לילדים ונוער בקריות" 

ורדה צדיק 
050-4051516
nlpcoach.varda@gmail.com